בתי המשפט "מענישים" סרבנים בפרוייקטים של פינוי בינוי ותמ"א 38

2 פסקי דין חדשים בנושא פינוי בינוי ותמ"א 38 שניתנו בשבועות האחרונים,

מגלים שבתי המשפט נוטים להעדיף את האינטרס של קיום פרוייקטים מסוג התחדשות עירונית – שתוצאתם הינה טובת הכלל, גם כאשר ישנה התנגדות של סרבנים בודדים שטוענים שזכותם נפגעת (זכויות הפרט):

א. במקרה הראשון שעסק בפינוי בינוי -

בית המשפט פסק פיצויים בגובה 1,120,000 ש"ח!! (מיליון מאה ועשרים אלף ש"ח) כנגד בעל דירה בפרוייקט פינוי בינוי, מאחר ובעל הדירה סרב לחתום על הסכם הפינוי בינוי (חשוב לציין כי מעל 80% מבעלי הדירות בפרוייקט היו בעד הפרוייקט).

בפסק הדין (שניתן בבית המשפט בהרצליה) קבע השופט -
כי בעל הדירה מסרב לחתום על חוזה הפינוי בינוי מסיבות לא סבירות ושניכר שהן נובעות מסחטנות. השופט קבע שבכך הסרבן גורם נזק כלכלי עצום לבעלי הדירות האחרים.

את הנזק כימת השופט באופן הבא: ההפרש בין שווי הדירה הנוכחי (למשל 400 אלף ש"ח) לבין שווי הדירה העתידי (למשל מיליון ש"ח) וסה"כ כ- 600 אלף לדירה כפול מספר הדירות בפרוייקט (באותו מקרה 47 דירות) והנזק הכולל הינו כ: 28,000,000 מיליון ש"ח (עשרים ושמונה מיליון ש"ח).

לפיכך בית המשפט פסק כנגד הסרבן את סכום הפיצויים הגבוה.

מעניין לציין כי לאור חומרת נסיבות המקרה, השופט קבע במפורש שאין לבטל את הפיצויים אפילו אם הסרבן יתחרט ויחתום על ההסכם בעקבות פסק הדין.

בפסקי דין קודמים, בתי המשפט אישרו לבטל את תשלום הפיצויים במקרה שהסרבנים יתחרטו ויחתמו על ההסכם.
במקרה זה השופט קבע, כי רק עם בעלי הדירות האחרים יסכימו לוותר על הפיצויים, אזי הסרבן לא יחוייב לשלם אותם.
אשרי המאמין.
(פ"ד 54823-07-13, מיום 22/09/2014)

ב. במקרה אחר, שניתן אצל המפקחת על הבתים המשותפים (טאבו) בפתח תקווה ושעסק בפרוייקט מסוג תמ"א 38 -

נחתם הסכם לביצוע פרוייקט מסוג תמ"א 38 עליו חתמה גם הנתבעת – בעלת אחת הדירות בבניין המיועד לפרוייקט.

כשהגיע שלב הביצוע, הנתבעת החלה להעלות טענות שונות כנגד החברה הקבלנית, בין היתר טענה שעובדי החברה גונבים ממנה והורסים לה את הדירה.

הנתבעת לא אפשרה לעובדי החברה הקבלנית להכנס לביתה וסרבה לאפשר לחברה הקבלנית לבצע את הפרוייקט (הוספת ממ"ד ושתי מרפסות) לדירה שלה. בכך למעשה בכך עצרה את עבודות הבניה לבנין כולו.

החברה הקבלנית הגישה תביעה למפקחת על הבתים המשותפים בפתח תקווה.

המפקחת על הבתים המשותפים ("המפקחת") קבעה בפסק הדין, כי פרויקט חיזוק בית משותף מפני רעידות אדמה מחייב שילוב בין פעולות בניה, שחייבות להתבצע, להכרה בצרכים מיוחדים של מי מבעלי הדירות בפרוייקט, תוך מתן מענה אנושי לרווחתו של אותו בעל צרכים מיוחדים.

המפקחת קבעה, כי יש לאזן בין הצורך בבניה לצורך המיוחד של הנתבעת. באותו מקרה, סברה המפקחת, כי החברה הקבלנית ניסתה לענות לכל צרכיה של בעלת הדירה (הנתבעת עברה להתגורר בשכירות על חשבון החברה הקבלנית וקיבלה פיצויים כלשהם).

עיכוב ביצוע הפרוייקט על ידי הנתבעת לא יכול להוות פיצוי לנתבעת (ככל שיש לנתבעת נזקים כלשהם היא צריכה להגיש אותן בתביעה נפרדת כנגד החברה הקבלנית).

המפקחת פסקה, כי מאחר ובבניין יש 18 בעלי דירות הממשיכים להתגורר בבנין תוך כדי הפרוייקט, יש חשיבות עליונה, לסייע לבעלי הדירות לסיים את הבניה.

המפקחת פסקה כי על הנתבעת לפתוח את ביתה בפני עובדי החברה הקבלנית, לאפשר להם להכנס לבית ולאפשר לסיים את עבודות הבניה וכן הוצאות כספיות בסך כ 2,000 ש"ח.

(תיק 152/14, מיום 6.8.2014, אצל המפקחת על הבתים המשותפים בפתח תקווה)

שני פסקי הדין מלמדים, כי בתי המשפט נוטים לראות את האינטרס של הכלל, טובת כמה שיותר אנשים, כקודם לטובתו האישית של בעל דירה אחד, כאשר הדבר מגיע לפרוייקטים של התחדשות עירונית. ואולם, בתי המשפט מאזנים את טובת הכלל באמצעות מערכת של מנגנונים ששומרת על זכויות הפרט הבודד, כאשר יש לאותו פרט צרכים מיוחדים אשר אינם מאפשרים לו "כניסה חלקה" לתוך הפרוייקט והמצדיקים התייחסות מיוחדת.

יצירת קשר עם משרדנו

עקבו אחרינו ברשת: